מהם התחומים והיתרונות בהם מסייע החינוך הטיפולי בעזרת בעלי חיים:

ראשית, התחום הרגשי: מדובר בבעל-חיים חי ונושם, בעל רגשות כמונו בני האדם שמקבל אותנו כפי שאנחנו, ללא קשר למוגבלויות שלנו ולמראה החיצוני שלנו, הוא מרגיע, לא שיפוטי, מקבל את המטופל ללא תנאים והכי חשוב מעניק אהבה בשפע. בעלי החיים מעניקים למטופלים חוויה של קבלה ללא תנאי ושל אהבה שאינה תלויה בדבר. חוויה זו מעניקה למטופל תחושת ביטחון ואמון בקשר ובמערך הטיפולי. המטפל, שאמור לייצג דמות מקבלת, מכילה ולא שיפוטית, נתפס ככזה בזכות בעלי החיים המלווים אותו. בעל החיים מאפשר למטופל להשליך עליו תכנים מעולמו הרגשי (סוג של האנשה), באופן שיאפשר לו "לגעת באש מבלי להיכוות". כאשר המטופל מתמודד עם תכנים רגשיים קשים, קל לו יותר לייחס אותם לחיה וכך, בעצם, לספר על עצמו דברים שקשה לו לבטא ולהתמודד איתם. לדוגמא ילד שחווה תקשורת שלילית מרובת כעסים מהסביבה הקרובה יכול לומר: "הארנב כועס עליי", או 'האוגר עצוב'.
בנוסף, המטופל הופך למטפל, בבתי אבות במקרים רבים הדיירים הופכים למטופלים הנזקקים לסיוע ע"י אנשי צוות. במפגשים איתי ועם בעלי החיים המטופל מקבל תחת חסותו יצור חי ונושם ועליו להתנהג ולהתייחס אליו בכבוד ולדאוג לו. (בראשונה לדאוג לצרכים בסיסיים כגון: מים, מזון, ובהמשך לדאוג להחזיק אותו נכון כדי שלא ייפול, ללטף אותו באופן שיהיה נעים לחיה,לסרק אותו), כל אלה מעניקים למטופל ביטחון וחיזוק להערכה העצמית שלו. כאשר אדם מטפל במישהו אחר שזקוק לו הדבר מעצים את תחושת היכולת והעשייה שלו עצמו. נוסף על כך, המטופל מרגיש תחושה של שליטה במצב, שחשובה בייחוד אצל אנשים שאיבדו שליטה על מהלך חייהם (ילדים, קשישים, נכים וחולים).
שנית, התמודדות עם חוויות של אובדן ואבל: ילדים רבים חווים חוויה ראשונה של מוות דרך מות בעל חיים. מוות של בעל חיים אהוב יכול לעזור להכין ילד לאובדנים רגשיים גדולים יותר איתם הוא ייאלץ להתמודד בעתיד או, לחילופין, לאפשר להם להתמודד עם אובדן שחוו בעבר. הילד מסוגל להבין את אי ההפיכות שבמוות (בעל החיים לא יחזור עוד) ואת הסופיות שלו (בעל החיים לא מרגיש עוד דבר).
תהליך האבל על אובדן בעל חיים קרוב דומה מאד לתהליך של אבל על אדם קרוב. המרחב הטיפולי מאפשר למטופל לעסוק בחוויית האובדן ובכאב הנלווה לה ומעניק את תחושת הלגיטימיות לאבל שכזה. הנושא רלוונטי ביותר עבור קשישים שחוו אובדנים רבים בחייהם כגון:( אובדן בן זוג/ סטטוס/ בית/ שליטה/עצמאות/ זיכרון/כושר פיזי וניידות/ משפחה/ נכדים/ועוד).

שלישית, עבודה עם בעלי חיים הסובלים מנכות כלשהי: העבודה עם בעלי חיים יכולה לעזור גם בעיבוד תכנים של חריגות ושוני: מטופלים שסובלים ממום או מחריגות כלשהי (נכות, מחלה, קשיים לימודיים, התנהגותיים, או רגשיים ויצירת קשרים חברתיים), ייתכן שיחושו זיקה מוגברת לבעלי חיים שסובלים אף הם מפגם כלשהו(אוגר ללא רגל, ארנב בלי אוזן,ועוד). דרך עבודה עם בעל חיים כזה ומעקב אחרי ההתמודדות שלו עם קשייו יכול המטופל לנסות ולהתמודד עם קשייו שלו. הדבר נכון גם לגביי בעלי-חיים שהוריהם דחו אותם ובעל חיים אחר אימץ אותם לחיקו- כך ניתן לעבוד עם ילדים שחוו חוויה של דחייה כזו או אחרת וחשים הזדהות.
רביעית, ילדים בעלי קושי בדחיית סיפוקים מיידים: בעלי חיים יכולים לעזור ברכישת תכונות איפוק וריסון ובעבודה על דחיית סיפוקים. ילדים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז נוטים לבצע פעולות אימפולסיביות ומתקשים לשלוט בדחפים. ניתן לעבוד על נטיות אלו בעזרת בעלי החיים. לדוגמה: אסור להחזיק גורי ארנבונים לאחר ההמלטה כדי שהאם לא תריח ריחות זרים ותפסיק להיניק את גוריה, דבר שיגרום למותם. גם ילדים שזקוקים לסיפוקים מידיים יכולים לשלוט בכך כשהם מבינים את ההשלכות של מעשיהם.
חמישית, פעילות פאסיבית: מחקרים מראים שקיים קשר מובהק בפעילות פאסיבית בבעלי חיים. כאשר אדם מתבונן באקוואריום של דגים תאי הביתא גורמים ליצירת קשרים במוח האחראיים על הורדת הסטרס. כך גם לגביי תצפיות פאסיביות בכלוב ציפורים או התבוננות בצבים ההולכים לאיטם. פעילות זו מתאימה בעיקר לקשישים הסובלים מדמנציה ולאנשים הסובלים מנכויות בגפיים ואינם ניידים.
שישית, התחום הפיזיולוגי: כאשר אדם הזקוק לפיזיותרפיה או לריפוי בעיסוק מתקשה או אף מתנגד לעסוק בתרגילים אלו, בשל חרדה או פחד מכאב, החיה יכולה לסייע, במקרים רבים. לדוגמא: קשיש שיושב כל היום על כיסא בתנוחה מסוימת יוכל לפתוח ולסגור את היד בעת שהוא מניף את ידו בכדי לזרוק כדור לכלב. כשהכלב חוזר עליו להתכופף ולקחת את הכדור מפיו של הכלב, כך נוצרת פעילות מבלי שהוא מודע לכך והוא אפילו נהנה:) דוגמא נוספת: ילד הסובל מ-C/P וזקוק להליכון וחש מבוכה או שמסרב ללכת יכול להיעזר בצב שיעודד אותו לערוך עימו תחרות הליכה. 

שביעית, עידוד החושים:

מגע – העוררות מתחושות שונות (פרווה, נוצות, עור, קוצים, קשקשים, שיריון, נסורת) ופיתוח המוטוריקה העדינה והגסה,

מיקוד המבט - יצירת קשר עין עם החיה, קשר עין- יד וקשר עין עם המטפל ואנשים בסביבתו.
שמיעה – יכולת להבחין בין קולות שונים כגון: ציוץ ציפורים, נביחות, המיית היונה, קריאת התרנגול.

ריח - עידוד חוש הריח באמצעות ריחות שונים של בעלי החיים למשל ריחו החריף של החמוס, הפרשות של בעלי החיים, ריח האדמה לאחר הגשם ועוד.תקשורת: הבעה מילולית, מבטים - חיוך, פחד, סקרנות ועוד.

הבעת רגשות: אמפתיה, חיבה, שמחה, עצב , כעס, פחד, כאב ועוד

ולסיום, בעלי החיים והעבודה איתם מעודדים פיתוח של חוש אחריות ודאגה כלפי האחר. המטופל דואג לבעל חיים חי ונושם שתלוי בו ונתון לחסדיו, אשר ללא טיפול יומיומי מסור לא ישרוד. כך המטופל לומד לזהות את צורכי האחר, להיענות להם ולהפיק סיפוק מהידיעה שהוא אחראי כלפי יצור חי אחר, דבר המעצים את תחושת הערך העצמי, הביטחון העצמי, את ההערכה ואת תחושת המסוגלות.

היתרונות שקיימות במפגשים קבועים בתוך פינת החי:
בתוך מרחב פינת החי הכולל את בעלי החיים, הילד מביע את עולמו הפנימי דרך התפקידים שהוא מייחס לחיות השונות ודרך הפירושים הסובייקטיביים שהוא מייחס להתנהגותן.
חיות שונות מייצגות עבור הילד, בשלבים השונים של הטיפול, חלקים שונים של הנפש שלו, כגון: חלקים תוקפניים, חלקים חסרי ישע, חלקים ילדותיים או חלקים בוגרים. הילד מייחס לחיה זו או אחרת חלק זה או אחר של עצמו ובהתאם לכך מתייחס אליה. חלקים אלו 'מושלכים' על חיות שונות, וכך יוצא שהתיש, לדוגמא, מייצג את הצדדים התוקפניים של הילד, ובאותו זמן האוגר או הארנבון יכולים לייצג את הצדדים חסרי הישע של אותו ילד עצמו. כמו כן, החיות השונות יכולות לייצג עבור הילד את הדמויות ההוריות המופנמות שלו או חלקים מהן, למשל: ברווזה שעוזבת את קינה ומפסיקה לדגור יכולה לייצג את תחושת הילד שחש עזוב מכיוון שהוריו שלחו אותו לפנימייה או שאחד ההורים עזב את הקן המשפחתי.

בתוך המרחב הטיפולי של פינת החי, מגוון החיות וההתנהגויות שלהן מאפשר לילד להביע יותר ויותר חלקים של עצמו דרך ההשלכה או האנשה על החיות השונות, ודרך ההזדהות עם החיות השונות. תהליך זה מאפשר למטפל להכיר יותר ויותר צדדים של הילד המטופל, מה שמוביל בהדרגה להכרה של הילד בחלקים השונים של העצמי שלו לקראת ארגון טוב יותר של אישיותו. בעזרת החיות השונות הילד יכול לספר הרבה דברים על עולמו הפנימי ועל הדמויות השונות המאכלסות עולם זה ומלוות אותו לאורך חייו. היחסים עם החיות ובין החיות מאפשרים לילד לשחזר סיטואציות שונות מעברו, כאשר החיות מייצגות את הדמויות שהשתתפו בסיטואציות אלו, וכך מתרחש עיבוד פנימי של אירועים