מהו טיפול בעזרת בעלי חיים / זואותרפיה:

 

בתלמוד נכתב: "אם אדם לא למד את עקרונות המוסר הוא עשוי ללמוד זאת מבעלי החיים: יושר מן הנמלה, אשר איננה גונבת מן המאגרים של חברותיה הנמלות; נימוסים מן החתול, אשר מכסה את צרכיו; עליזות מן החרגול, אשר שר גם כאשר הוא יודע שגורלו למות..."

 

הקשר המשולש של מטופל – בעל חיים – ומטפל שונה מכל קשר טיפולי אחר שכן בעל החיים הוא גורם מקשר המאופיין בראש ובראשונה בקבלה ללא תנאים, מדובר ביצור חי ונושם חי בעל יכולת תגובה ספונטאנית ומיידית, מגע וקשר בלתי אמצעי. מטרת הסיוע הטיפולי בעזרת בעלי חיים היא להביא לשיפור במצבם של אנשים שעוברים תהליך של ריפוי או שיקום במישור הגופני או הנפשי, כלומר לבני אדם (ילדים, נוער מבוגרים או קשישים) המוגבלים באופן זמני או ממושך בתפקודם או ביכולותיהם הפיזיות, הקוגניטיביות או הפסיכו- סוציאליות.

הזואותרפיה משתייכת לתחום הטיפולים הרגשיים הנעזרים בכלי כלשהו על מנת לתווך בין המטפל למטופל. היתרון המרכזי המייחד את התחום הזה הוא שכלי העזר בו הוא בעל-חיים, יצור חי ומגיב.

שלא כמו יכולת התגובה של הכלים בשאר תחומי הטיפול, תגובת אמצעי הטיפול בתחום זה היא עצמאית, לא תמיד צפויה, ותורמת להיווצרות מהירה של קשר, במיוחד בין המטופל ל"כלי הטיפול" ודרכו למטפל. 

במחקרים רבים נמצא כי הכללת בעלי חיים במערך הטיפולי-הנפשי/רגשי מסייעת בהתקדמות הטיפול, בייחוד במקרים בהם המטופל מאוד מסוגר ומתקשה ביצירת קשר עם המטפל.

 

הזואותרפיה מאפשרת התמודדות עם סוגיה טיפולית מורכבת - מקומו של מגע בטיפול - בצורה פשוטה וטבעית. נוכחותם של בעלי חיים בחדר הטיפולים מאפשרת ואף מזמינה מגע - בין המטופל לחיה ובין המטפל לחיה.

בהתאם לכללי האתיקה המחייבים כל סיטואציה טיפולית, יש להימנע ממגע גופני בין המטפל למטופל. עם זאת, בטיפול בעזרת בעלי חיים נוצר, לעתים באופן בלתי-נמנע, מגע פונקציונאלי בין המטפל למטופל (כמו במקרה בו המטפל צריך לתקן את האופן בו מחזיק המטופל את בעל החיים, או כאשר המטפל מעביר בעל חיים אל המטופל).

לעיתים אף קיימים מצבים בהם המטפל והמטופל מלטפים יחד את החיה, או מלטפים חיות שונות בו זמנית - מה שתורם ליצירת חוויה של קרבה ואינטימיות ביניהם מבלי לפגוע באתיקה הטיפולית. המקום והחשיבות שמעניק התחום למגע בין הדמויות הנוכחות במערך הטיפולי הופך את הסיטואציה של המפגש הטיפולי לחמה, אנושית ומכילה הרבה יותר, הווה אומר: מאפשרת למטופל לבטא התנהגויות ותחושות - שמחוץ לסיטואציה הטיפולית נחשבות לא מקובלות ואף יכולות לגרום לדחייתו - מבלי להיפגע או להיהרס בגללן; סוג של חוויה מתקנת.

 

קיימים 3 סוגים עיקריים של טיפול בעזרת בעלי חיים:

א. טיפול סביל ( תראפיה פסיבית ) – כאשר יש שימוש באקווריום או בכלובי ציפורים ותוכים או בצ'ינצ'ילה המתגלגלת בתוך ארגז חול, למטרות צפייה.

ב.טיפול מפעיל ( תראפיה אינסטרומנטלית ) – רכיבה טיפולית, טיפול בחיות משק או פעילות גופנית אחרת עם בעלי חיים , שבה מושם דגש על תנועה ומרכיבים גופניים. למשל קשיש שזורק לכלב כדור, מסרק את הכלב, מחזיק תוכי ונותן לתוכי לעבור מיד אחת ליד השנייה. 

ג.טיפול אנתרופופורמי טיפול בעל אופי פסיכולוגי או פסיכו-תראפי – שימוש בבעלי חיים מתוך דגש על האנשת בעלי החיים, ליטוף של בעלי החיים, למידה על בעלי החיים, תצפיות והאכלת בעלי החיים.

טראומתיים שהילד עבר.